<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קכ"ח</h1>
<h2>דף סה.</h2>
אמר רבא ג' מידות בקטן צרור וכו'. הוא הדין קטנה אלא משום דבעי למימ' כנגדו בקטנה (כל) מתקדשת למיאון דליתא בקטן לכך אמ' ברישא בקטן והוא הדין בקטנה. וכנגדן בקטנה (מתקדשת) [מתגרשת] בעל כרחה אפי' בקידושי אביה דהוו קידושין גמורין אפי' הכי מתגרשת. הגיעו לעונת נדרים היינו שנדריהן נבדקין לקטן כשהוא בן י"ב שנה ויום א' ותינוקת בת י"א שנה ויום א' כדאמרי' ביוצא דופן דבינה יתירא נתן בה הקב"ה מדכת' ויבן ה' את הצלע. והבן כשסמוך לאיש והוא הדין בתינוקת סמוכה לאשה נדריהם נדר כו' אם יודעים לומר לשם מי נדרו לשם מי הקדישו כדמפרש התם. אלא האי כנגדו בקטנה איצטריך דאע"ג דקטנה היא דחולצת בעונת נדרים דהיינו נדריהם נבדקין כשהיא בת י"א שנה ויום אחד דסבירא ליה כר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו איש כתב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה דלא מקשינן לאיש. וליכא לאקשויי ממשנת נדה דקתני בת שתים עשרה שנה ויום אחד חולצת (ולא) [או] מתייבמ' אבל קודם לכן לא דהא רבא לא סבירא ליה הכי אלא כר' ישמעאל כדפרישי'. (ד)[ו]בהא לית הלכת' כרבא אלא כדפסיק תלמודא בפרק מצות חליצה [יבמות ק"ה ע"ב] דאמרי' התם אדהכי והכי אתאי יבמה לקמיה דר' אמר ליה ר' לאבדן פוק עיין בה כלומר אם היא גדולה ויכולה לחלוץ לבתר דנפק אמ' לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי [כך אמר] אבא אשה בין גדולה בין קטנה ואמרי' ואמ' ר' [אמי] מדבריו של ברבי למדנו קטנה חולצת כשהיא פעוטה רבא אמר משתגיע לעונת נדרים. אלמא עונת נדרים היינו כשהיא קטנה ורבא לטעמיה. ומפרש תלמודא והלכתא עד שתביא שתי שערות. מפי רבינו יעקב.
<h2>דף עב:</h2>
אמר רב הונא גיט' כמתנתו ככלל נכסיו בלא קניין דלא אתני. מה מתנתו אם עמד אעפ"י שמת מאותו חלי חוזר פי' חוזר ממילא דטעמא דמתנה שמא תטרף וכיון דעמד אזל ליה טרוף אף גיטו דאתני מחלי זה אם עמד אעפ"י שמת מאותו חלי חוזר ממילא ובטיל גיטא דאזיל ליה תנאי גיטו וכו'. אף מתנתו וכו' אע"ג דלא קנו מיניה מיפינן כחו כדאמרי' בפ' התקבל. וכן צריך לפרש התם דרב הונא לאו מתניתא אתא לאשמועינן. רבה ורבא לא סביר' להו הא דרב הונא. דאמר בהולך על משענתו מיתוקמא מתני' אבל בהולך בלא משענתו הגט בטל אלא סביר' להו דהולך נמי בלא משענתו הגט גט אם מחמת חלי ראשון מת כפשוטה של מתני'. גזירה שמא (יאמר) [יאמרו] יש גט לאח' מיתה. דכיון דאמרת אם הולך בלא משענת לא הוי גט אעפ"י שמת מאותו חלי אתי (לממיר) [למימר] אם כן כשלא עמד כלל אינה מגורשת מחמת החולי אלא מחמת מיתה. אלא אי אמרת אפי' הולך בלא משענת ומת מאותו חלי הוי גט אמרי חלי הוא דקא גרים. ולדברי ר' של' ור"ח תשובות (חבלות) [חבילות]. רבינו יעקב.
